קיץ 2002
שלום מישל טורניה
ברצוני להתוודות ולספר לך שהתינוק ששלחתי לך בעצם אינו שלך, התינוק שלך לא החזיק מעמד ומת שלושה ימים אחרי לידתו.
לתינוק ששלחתי לך אין שם, איש מלבדך לא יודע על קיומו ואם הייתי בספרטה אני עצמי הייתי אולי משליכה אותו מן הצוק מיד כשהבחנתי במרווחים הלא תקינים של אבריו….
לכן אם עדיין לא נקשרת אליו ואתה עדיין צמחוני תוכל במידה של קלות לנטוש אותו ביער השחור ( השווארצה וולדה ) כפי שנטשת אחרים שפלומתם הפכה לשער, או לחילופין לאכול מבשרו כפי שאכלת את בשר היונה האהובה עליך.
כמו שספרת לי על סנט קריסטופר שהשתוקק לטרוף את הילד ואילו אלוהים הושיעו….
היופי מתעוות וחוזר להיות בשר ולא סתם בשר, בשר של רגל תרנגולת.
בידידות “מירי הפצת עוברים”
Summer 2002
Dear Michel Tournier,
I want to confess and tell you that the baby I sent you wasn’t yours, your baby didn’t make it and died three dies after its birth.
The baby I sent you does not have a name, no one but you knows about its existence and if I were in Sparta I myself maybe would have hurled it off the cliff the moment I detected the abnormal lengths of its limbs…
Therefor, if you haven’t grown attached to it and if you are still a vegetarian you could easily abandon it in the middle of the black forest (the Schwarzwald) as you had previously abandoned others whose light plum has turned into hair, or otherwise eat its flesh as you ate the flesh of your beloved dove.
Just as you had told of St. Christopher who yearned to devour the child but was saved by God…Beauty is deformed and goes back to being flesh and not just any flesh, the flesh of a chicken leg.
Sincerely, “Miri Embryo Distibution”