Albert Swissa
מי שברך אמותינו, מירי היקרה, מארי הקדושה, האם הגדולה, אם כל הברואים.
אני מקבל בהכנעה את הילד שהענקת לי באופן סמלי, אבל בהשגה חשובה וחמורה על עצמי, שכן בעברי הייתי עבריין אבהות של ממש, סרבן לאישה שנשאה בבטנה את זרעי ולבסוף “הפילה” אותו, מכיוון שסרבתי ל”קבלו”.
בהכנעה לשעבר, ובהכנעה לעתיד לבוא, מודה מראש ב”אהבאותי” לכל תינוק שאזכה שתעניקי לו, לילוד, על אפי ועל חמתי.
בהכנעה לשעב, כי כאמור בחרטה, גם משום שאמן אוננות גדול הייתי בצעירותי, מפליא הייתי לשפוך ולהשחית את זרעי ארצה, עם ער ואונן, ואפילו יהודה שלפני תמר היה שם, חבורות חבורות של זכרים היינו מתאגדים ומפליאים להשחית את זרענו בזרוע נטויה, תחת כל עץ רענן, בבתי בושת או במלחמה, סרבנים כבדי לב לכל צורה של “אמבנהות”.
בהכנעה, משום שבריפלקסיה, בהזכרות, בחזרה והבדל, ובהכאה על חטא, אני מכיר בכל הילדים שהולדת לי והתכחשתי להם עד עתה בזדון או בשוגג.
אכזרים היו אבותי, ילדים רבים היו להם אבל רק ברכה אחת הייתה עמהם, ואני, ככל אחי, חמדתי אותה רק לעצמי, ולבני יחידי אשר ילדתי ואשר אהבתי. ואני מבקש בזה תיקון לעצמי.
באמנות כמו באמנות, המעשה או ההולדה שיצירת אמנות מולידה או משפיעה אינם מתקיימים בתוכה אלא מחוצה לה, הלאה ממנה, מעבר לפס-פרטו שלה, והיקפה ומה שעשוי להיות טעון בה, מי ישורם. במקרה שלך היקף ההולדות הממשיות שהיצירה הזו הולידה הוא כבר מרשים ביותר ועוד תעצומת רחמך, יצירתך, נטויה. אני מתפעל עד מאוד מהמשפחה העצומה, המסתעפת, והמורכבת עד מאוד הזאת שיצרת באבחות מיזמוזים ומיזמוטים אומנותיים בלבד. מעניין אם ימצא אי מי שיספר את קורותיה של מטא-משפחה זו שבני זה זכה להיות נצר שלה, ואני הקטן, אחד מאבותיה הנולדים המולידים.
עם זאת, אבקש לצרף לבני זה שנולד לך ממני, קמיע קטן אותו הכנתי והגיתי בעצמי, שיתלווה תדיר לבני הנולד לך בכל אשר ילך, לא ימוש ממנו כל הימים והיה לו למגן תמיד. בתוספת תנאי אחד קטן: עליו להרשם לגן הילדים הזה שהועדתי לו לחינוכו, גן עדן מקדם שיצרו אבותי ואמהותי, מקדם, בו חיינו כולנו ובו יחיה בני וממנו לא יסור, שלא יארע לו כל פגע חלילה. הגן הזה מצורף כאן בצורת תמונות שיעטפו את בני סביב, ולא יהיה עמו אל נכר.
