Father Marcel Diboa

 

תגובת האב מרסל דיבואה

תקציר שתי שיחות שנערכו בביתו באבו תור ב27.5.99 וב5.9.99

בסוף פגישתנו השניה אמר “… אני רואה את הפרוש החיובי הדתי נוצרי שאפשר לתת לפרוייקט הזה, ולהזמין אותך לחשוב על המשמעות הרוחנית העל טבעית המסתורית של העניין”.

האב דיבואה דיבר על שלושה דברים: עיקרון האימוץ, טכס הקומיוניון והחסד האלוהי.

“האינטואיציה שלך הובילה אותך לתוכנית התואמת עקרונות נוצריים- אנו צריכים לאמץ בני אדם כמו באתוס רוחני פנימי, דרך דאגה דרך מחשבה ותפילה – האימוץ הוא עיקרון נוצרי בסיסי”.

טכס הקומיוניון (אכילת הלחם והיין של אלוהים) מבטא עיקרון חשוב בעבודה הנוצרית. הקהילה היא גוף גדול וכול האברים קשורים זה לזה ברמה של חסד יש עזרה ואחריות הדדית .כל חלק תורם לקיומו של השני ושל השלם. לדוגמה: ” יש לי יחסים רוחניים עם נזירה קרמליטית, לעיתים אנו מתכתבים  ואני יודע שהיא מתפללת עבורי ואני מתפלל עבורה. אבל גם כאשר היא אינה  מתפללת עבורי, עצם הנוכחות שלה בעולם תורמת לנוכחות שלי ולהפך”.

החסד האלוהי – פרשו השתתפות בחיי אלוהים בתוך הלב האנושי. התוצאה של הצליבה היא מתן החסד לכל אחד מהאנשים שמאמינים בו.

הדבר המשותף, האלמנט החיובי והחי בפסיכולוגיה  של האדם זה דווקא החסד, זאת אומרת שיש השתתפות בהשתייכות לעולם החסד. כל אחד מבני האלוהים קיבל את המתנה הזאת לפי פתיחות הלב. זה ניתן לאנשים שמאמינים וליבם פתוח.

אני לא אגזים אם אומר שההצלחה בהתפתחות החיים הרוחניים של נזיר מסוים, הנמצא בשליחות  באפריקה, או של אחות בבית חולים תלויים גם בי למרות שאני ספון בחדר הזה אני יכול לעזור בהתפתחותם.

יש דאגה משותפת וחילופי כוונות – מתת החסד מאפשר לי לעשות דרכם מה מהם עושים ובכך לעזור להם לממש את פועלם. זה לא דורש ממני לעשות בפועל מה שהם עושים, זה דורש ממני להיות נאמן לזהותי ולמקום בו אני נמצא.  אני בחרתי לחיות במקום מסוים ולמלא תפקיד מסוים ובאופן פיזי אינני יכול לממש את כל תקוותי ושאיפותיי לגבי חיים ותפקידים במקומות אחרים.

אם אני לא יכול להימצא פיזית במקום מסוים בו זקוקים לעזרתי אך אני יודע שאדם אחר עושה זאת לפי אותו מקור של חסד – זה כאילו שאני נמצא שם.

בעולם המסתורי הזה יש חילופין – אני יכול לעזור לך ואפילו לאמץ את התכנית שלך, את השאיפות והתקוות שלך בדינמיות של תקוותי ושאיפותיי.

באופן קונקרטי אם אני אוהב צייר מסוים אני משתתף בכוונה שלו לתת ביטוי לתפיסה מסוימת. אני לא יוצר במקומו אבל יש דינמיות רוחנית משותפת בין האנשים.

בסוף פגישתנו הראשונה שאל אותי האב מרסל דיבואה :” למה את עושה את זה? האם את מאמינה?” כאשר עניתי שאני אדם חילוני הוא אמר משפט שנחרט בזיכרוני – ” את לא מאמינה אבל את מנסה לגנוב אמונה?”

בהקשר למשפט זה אמרה אפרת נתן – מנקודת מוצא חילונית לעשות אמנות

זה כמו לגנוב אמונה.

האב מרסל דיבואה    Father Marcel Diboa