האם העובר הזה הוא שלך?… דברים על עבודותיה של מירי נשרי.* / עידית לבבי גבאי
מירי בפרוייקט ‘הפצת העוברים’ בחרה בהצהרה נשית קיצונית מובהקת בכדי להתגרות,לגרות ולהפוך על פיהם כמה מושגים בתודעה ובאמנות.
בטקטיקה מפתיעה היא מציגה את עצמה כ ‘חומר פורה’ חסר זהות הקולט ומקבל את תכניו מהסביבה. ‘העוּבּר ‘ של מירי נשלח אל העולם כנמען פתוח. הוא מסמן ‘נוכחות פאסיבית’ .עדוּת למפגש פורה אשר מהותו וכוונתו נסתרת. פשר המעשה דורש וידוי.
נשרי מבקשת לערוך וידוי קבוצתי. היא מבקשת שנודה שאנו חדירים יותר מאשר אנו נפרדים.
וידוי –
בטקטיקה נשית מפתיעה ומתגרה מבקשת האמנית ל ‘ דובב ‘ את הסובבים אותה. להודות בפעולה שהתבצעה. היא מבקשת ליצור תנאים ל ‘וידוי קבוצתי ‘ חשוף.
” …הוידוי הוא פולחן של שיח שבו מתאחדים הסובייקט הדובר וסובייקט ההיגד; זהו פולחן המתבצע במסגרת יחס של כוח, שכן אין מתוודים ללא נוכחותו ולו המדומיינת של צד שני, אשר אינו מהווה סתם בן-שיח, אלא הוא הרשות המבקשת את הוידוי, כופה אותו…מתערבת כדי לשפוט,להעניש,לסלוח,לעודד ולנחם; זהו פולחן שבו נקבעת מהימנותה של האמת על פי המכשולים וההתנגדויות שאיתם היה עליה להתמודד כדי להתנסח; לבסוף, זהו פולחן שבו עצם ההגדה, ללא תלות בתוצאותיה החיצוניות, מביאה לשינוי פנימי בדובר: היא מנקה אותו מאשמה,היא פודה אותו, היא מבטיחה לו גאולה. “
מתוך: מישל פוקו , תולדות המיניות 1 הרצון לדעת , הוצאת הקיבוץ המאוחד,1996
טריטוריה –
הגבר = שואף לכבוש, להגדיר טריטוריה במרחב ולהגן עליה, לתת צורה , לבעול.
האישה= במובן הקמאי ,היא הטריטוריה בעצמה.
היא שואפת להוליד עוד טריטוריות. היא בעלת כוח התפשטות וצמיחה .
תוכן ,משמעות-
הגבר= אקטיבי/ראציונאלי/ ממוקד ומכוון לפעולה בעולם.
מבחינה היסטורית הוא המזהה, היוצר,המתעד,החוקר ומעניק התוכן.
מאציל המשמעות .
האישה= פאסיבית/גופנית/ פונה בפעולותיה פנימה.
בעלת זהות מטושטשת.
מקבלת ומסומנת על ידי האחר.
זהות אחריות / החתמה –
מירי אינה עוסקת בזיהוי ובהגדרה עצמית, נהפוך הוא, היא מפרקת את
ה’אני’ לגורמים ויוצרת נוכחות פרוצה וחדירה .
אין לה ,כביכול, תוכן משלה אלא רק פוריות.
היא יכולה להפיץ כל מה שיבוא עמה במגע.
נשרי מסמנת את החברה, את הקהילה.
‘העוּבּר’ של מירי נוצר מ ‘ חומרים אַוְרִירִיים ‘ *
מזרמים גלויים ונסתרים של תודעה המתהווה בין פרטים.
יחסי הרוח הפתוחים הופכים באורח פלא למששות .
הממשות היא המסמנת את המעבר בין המושגי למוסרי.
נוכחותו האיקונית חסרת האונים של ה’עוּבּר’ חושפת אותו לחסדינו.
הוא הנידון האולטימטיבי של ערכנו ומעשינו.
* ביטוי מושאל מתוך שירו של מאיר ויזלטיר- ערים על תילן
* ראשי פרקים תמציתיים שנאמרו בפגישה עם מירי נשרי במכון לאמנות באורנים /ינואר 2001
עידית לבבי גבאי היא אמנית ומרצה לאומנות במכללת אורנים.
Is this fetus your? About Miri Nishri’s Works* by Idit Levavi Gabbai
In her “Fetus Distribution” project, Miri Nishri chose an extreme, unmistakably feminine statement in order to provoke, stimulate, and turn the tables on several cognitive and artistic concepts.
With surprising tact, she presents herself as an identity-less “fertile substance” that absorbs and receives its contents from the environment. Miri’s “fetus” is sent out into the world as an open addressee. It marks a “passive presence”. A witness to a fertile encounter, the essence and intention of which are hidden. The meaning of the act demands a confession.
Nishri wishes to hold a group confession. She asks that we admit that we are more penetrable than we are separate.
Confession –
With surprising and provocative feminine tact, the artist wishes to make those around her talk. To admit to an act that was performed. She wishes to create conditions for an exposed “group confession”.
“Confession is a ritual of discourse in which the speaker’s subject is united with the statement’s subject. It is a ritual that is performed in the framework of a power relation, for a confession is not made without the presence, and even the imagined presence of the other side, who is not a mere interlocutor, but rather the authority seeking the confession, enforcing it… intervening in order to judge, punish, forgive, encourage and comfort. It is a ritual in which the reliability of the truth is determined according to the obstacles and resistances with which it had to cope in order to be formulated. Finally, it is a ritual in which the actual narrative, irrespective of its external results, brings about an internal change in the speaker: it clears him of guilt, it redeems him, it promises him salvation.”
From: Michel Foucault, The History of Sexuality, Vol. 1, The Will to Know
Territory –
Man = Aspires to conquer, to define spatial territory and to defend, shape, and master it.
Woman = In the primordial sense, she is the territory itself.
She aspires to give birth to additional territories. She holds the power of expansion and growth.
Content, meaning
Man = Active/rational/ focused and directed towards worldly action.
Historically, he is the one who identifies, creates, documents, investigates, and bestows content.
Woman = Passive/physical/turns inwards in her actions.
Has a blurred identity
Accepts and is marked by the other.
Identity Responsibility / Imprinting –
Miri Nishri does not deal with identification and self-definition. On the contrary, she breaks down the “I” into its components and creates a fenceless and penetrable presence.
She does not have, so to speak, a content of her own, but only fertility.
She can distribute all that comes in contact with her.
Nishri marks the society, the community.
Miri Nishri’s “fetus” was created from “ethereal materials”*, from overt and covert streams of consciousness that is formed between individuals.
The open spiritual relations miraculously turn into reality.
Reality is what marks the transition between conceptual and moral.
The iconic, helpless presence of the fetus exposes it to our favors.
It is the ultimate convict of our merit and actions.
* Expression borrowed from Meir Wieseltier’s poem – Cities in their Place
* Concise outline of conversation/interview with Miri Nishri, Oranim College Art Institute, January 2001.
Idit Levavi Gabbai is a lecturer on Art at the Oranim College of Education.
